תורת האדםTorat HaAdam
'תורת האדם' הוא חיבורו של הרמב"ן מהמאה ה-13 על הלכות הנוגעות לסוף החיים, לרבות טיפול באדם גוסס בשבת, וידוי, קבורה ואבל. הספר נחשב למקור סמכות חיוני, שצוטט לעתים קרובות על ידי חוקרי ימי הביניים ושולב על ידי רבי יעקב בן אשר ורבי יוסף קארו בחיבוריהם הגדולים, 'ארבע טורים' ו'שולחן ערוך', בהתאמה. הכותרת 'תורת האדם' (כנראה התייחסות לשמואל ב' ז, יט) נעדרת מכתבי היד של היצירה אך מופיעה בשער המהדורה המודפסת הראשונה. חכמים אחרים מימי הביניים מתייחסים גם הם ליצירה בכותרת זו. הספר כולל חלק שכותרתו 'שער הגמול', שעוסק ב'שכר ועונש', גן עדן וגיהנום והעולם הבא.*Torat HaAdam* is Ramban’s 13th-century work on the laws surrounding the end of life, including the treatment of a dying person on Shabbat, confession, burial, and mourning. The book was considered an essential source of authority, quoted often by medieval scholars and incorporated by Rabbi Jacob ben Asher and Rabbi Joseph Karo into their monumental codes, [Arba’ah Turim](https://www.sefaria.org/texts/Halakhah/Tur) and [Shulchan Arukh](https://www.sefaria.org/texts/Halakhah/Shulchan%20Arukh), respectively. The title *Torat HaAdam* (likely a reference to II [Samuel 7:19](https://www.sefaria.org/II_Samuel.7.19?ven=Tanakh:_The_Holy_Scriptures,_published_by_JPS&lang=he)) is absent from the work’s manuscripts but appears on the title page of the first printed edition. Other medieval scholars also refer to the work by this title. The book includes a section entitled *Sha’ar HaGemul*, on reward and punishment, theodicy, heaven and hell, and the afterlife.